אפקט פטריית הריישי על לחץ דם וכולסטרול גבוה


ניסויים שנעשו על בעלי חיים בשנת 1972 בסין, בעזרת תמציות בריכוזים שונים של הריישי על סוגי חיות שונים, הדגימו שזריקות ישירות אל תוך הוריד (בהן ספיגת החומר הפעיל ישירות לתוך הדם היא 100%) הביאו לירידה משמועתית בלחץ הדם.

בשנת 1978 ביפן, צוות מדענים השווה את רמות לחץ הדם והכולסטרול של שתי קבוצות של עכברים הסובלים מלחץ דם גבוה באופן אדיופטי (סיבה לכאב, או הפרעה או מחלה בלתי ידועה), קבוצה אחת הואכלה בדיאטה רגילה בתוספת חלבון ביצה (10%), קבוצה שניה הואכלה באותה דיאטה של חלבון הביצה ובנוסף 5% מכמות האוכל הכללי שהוגש כלל גם את אבקת הריישי שצמחה בחלק מהזמן בשילוב עם אבקת פולי סויה.

לאחר ארבעה שבועות, התוצאות הראו שבהשוואה לעכברים עם לחץ דם גבוה שהואכלו בדיאטה ללא ריישי, כמות הכולסטרול בפלסמה ובכבד נשראה גבוהה ובעכברים שכן קיבלו תוספת ריישי בדיאטה, פחתה כמות הכולסטרול בפלסמה ובכבד, באופן משמעותי.

אפילו משמעותי עוד יותר כשלוקחים בחשבון שהעכברים שנבחרו להשתמש בריישי נמדדו עם כולסטרול גבוה יותר בכבד מאשר העכברים שלא קיבלו מהריישי. למעשה בעוד קצב הלב היה זהה בשתי הקבוצות, לחץ הדם ירד באופן מובהק אצל העכברים שקיבלו את הריישי.

תהליך ניסויי הנערך ביפן בשנת 1984, במשך שישה חודשים, במסגרתו טופלו בריישי 53 מטופלים. על מנת להשיג תוצאות ברות השוואה בנוגע ללחץ דם גבוה, חילקו את האנשים לקבוצות, כאשר האחת כוללת מטופלים בעלי רקע גנטי תורשתי או היסטורי עם לחץ דם גבוה ומטופלים עם לחץ דם ראשוני או אדיופטי, ובקבוצה השניה אנשים עם לחץ דם רגיל או גבוה במקצת, המטופלים בשתי הקבוצות קיבלו טבליות של תמצית ריישי קפואה ומיובשת בכמות של 6 טבליות של 240 מ"ג, שעליהם לקחת באופן יום יומי במשך 180 יום. היה נראה שלאלה שהיו צריכים אותה יותר, הריישי עזרה להם יותר וההשפעה עליהם היתה מיטבית – בקבוצה שבה היו המטופלים עם רקע גנטי של לחץ דם גבוה דיווחו על ירידה משמעותית בלחץ הדם, אך לא כך בקבוצה השנייה.

בקבוצה השניה (הקבוצה בה לאנשים יש לחץ דם רגיל), חל שינוי בקריאה של לחץ הדם הסיסטולי בלבד, בתחילה באופן רציף ולאחר מכן מדי פעם, בעוד לחץ הדם הדיאסטולי לא הראה שינוי כלל. השינויים היו הכי ברורים לאחר 25 יום של מתן גנודרמה, שוב ביום ה- 120 ובסיום הטיפול ביום ה- 180. לאנשים שהלחץ סיסטולי ההתחלתי היה 135.6 והלחץ הדיאסטולי שלהם היה מעל 92.5 הם הצליחו להגיע ל 126.4/91

בקבוצה הראשונה, האנשים הסובלים מלחץ דם אדיופטי או ראשוני, לחץ הדם הסיסטולי, ירד אצל 10% מתוכם ירד בין 20 ל- 29 מ"מ. ואצל  47.5% מתוכם ירדו בין 10 ל- 19 מ"מ.

 לחץ הדם הדיאסטולי ירד בין 10 ל- 14 מ"מ אצל 17.5%. ואצל 42.5% מתוכם ירדו בין 5 ל- 9 מ"מ.

הנקודה שאליה רצו להגיע אצל כל מטופל עם לחץ דם אדיופטי או ראשוני, היתה שונה במקצת עם כל בדיקת לחץ הדם, לאחר עשרה ימים של מתן מפטריית הריישי, זה ניכר השינוי גם בלחץ הדם הסיסטולי וגם בדיאסטולי.

עשרה ימים לפני סוף המחקר שנערך, הקבוצה עם מטופלים בעלי רקע גנטי תורשתי או היסטורי עם לחץ דם גבוה ומטופלים עם לחץ דם ראשוני או אדיופטי, הגיעו ליעד שמאוד קרוב לסטנדרטים של ה- WHO (World Health Organization)  ל- 136.6/92.8

פטריית ריישי מורידה רמות כולסטרול

יתרון נוסף אך קל שיש לציינו הוא שבשתי הקבוצות בסיום המחקר, בנוסף לירידה בלחץ הדם, היתה גם ירידה טוטאלית בכולסטרול, מ-216.2 בממוצע (פלוס מינוס 48 מ"ג/לד"צ) בתחילת הניסוי, ל-201 בממוצע (פלוס מינוס 32 מ"ג/לד"צ) בסוף המחקר.

חשוב להזכיר שרמות ה- HDL שלהם לא ישתנו מה שאומר שהכולסטרול נשאר ברמתו הקודמת ולעומתו הכולסטרול LDL ירד.כלומר שפטריית הריישי אידיאלית גם להורדת רמות כולסטרול גבוהות.

ב-1988 הכריזו על מעכב אפשרי לכולסטרול ביו-סינטטי שהצליחו לבודד בהצלחה ביפן. בעזרת נגזרת טריטרפן טבעי, מסוג חומצה גנודרית מסוג B, אובחנה פעולה חלשה. אולם נגזרות דומות נוספות הומרו באופן כימי מהמקור וכמו כן מחומצה גנודרית C, הם הוכחו כמעכבי כולסטרול ביו-סינטטי בצורה אקטיבית מאוד.

מעבר לכך, טריטרפנים רבים אחרים בפטריית הריישי היו בעלי מבנה דומה לחומרים מעכבי כולסטרול ביו-סינטטי אחרים. למעשה באותה שנה חוקרים בסין מצאו עוד שני מעכבי כולסטרול ביו-סינטטי בתפטיר של פטריית הרייש הנקראים חומצה גנודרית MF וחומצה גנודרית T-O.

נכון לעכשיו ידועים כמאה סוגים שונים של טריטרפנים בגוף הפרי או התפטיר של פטריית הריישי. אמנם נעשו מחקרים ביו- אקטיביים מעטים אבל זה ידוע שלפחות שמונה מתוכם בעלי פעולה נוגדת עליית לחץ דם באופן מובהק.

פטריית ריישי מעכבת הצמדות טסיות

מדען במכון הטכנולוגי של טוקיו בודד את מעכב הצמדות הטסיות שבפטריית הריישי. בעזרת מיצוי שבודד והוכח כפעיל בהתאם למדידת זמנים שמדד, דבר שעשוי להיות הסיבה שעד כה לא הצליחו לבודד את המרכיב הפעיל. אם פטריית הריישי היתה נבדקת בתחילה מבודדת על דם בטמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס, שטרומבין הוסף, רמת עיקוב היצמדות הטסיות היתה גבוה יותר מאותה בדיקה במשך דקה. בבדיקה של שש דקות רמת עיכוב הטסיות היתה שווה לפי שבע מהרמה שנמדדה בדקה.

לאחר מכן ניסו למצוא את גבולות הפעולה, 100 פעמים מהלו מיצוי של פטריית הריישי אבל למרות זאת הפעילות המעכבת התרחשה בניסוי, מאחר והם בדקו פעילות מינימאלית שדל מיקרוליטר בודד של תמצית מפטריית הריישי, המדענים זיהו שלא משנה מהו החומר הפעיל של הפטרייה הוא בהחלט עובד.

מתוך: Reishi mushroom: herb of spiritual potency medical by Terry Willard. Sylvian Press Issaquah WA 1990