חוסר איזון הורמונלי: שחלות פוליציסטיות ואקנה

במחזור תקין, בכל חודש מתפתחת ביצית בשחלה.
התפתחות הביצית נגרמת עקב רצף הורמונלי שמתחיל בהורמון GnRH שעובר בדם אל בלוטת יותרת המח (ההיפופיזה – Pituitary Gland).
שם קורה קסם וההיפופיזה משחררת שני הורמונים: FSH – הורמון מגרה זקיקים ו-LH שאחראי על הביוץ.
שניהם עוברים בזרם הדם אל השחלה, והתפקיד שלהם להביא לכך שמספר זקיקים (6-12) בשחלה יתחילו להתעורר,
במטרה שהדומיננטי מבין הזקיקים יבשיל ויתפתח להיות הביצית.

תהליך הבשלת הזקיקים בשחלה גורם לשחרור ההורומון אסטרוגן 
כתוצאה מכך רירית הרחם מתעבה
רירית הרחם אמורה להתעבות לעובי של 8 מ"מ,
על מנת שהביצית תוכל להשתרש בתוכה – ממש כמו זרע הנובט בתוך אדמה פוריה.

בזמן הביוץ (אמצע המחזור) רמות האסטרוגן הגבוהות מעידות על כך שרירית הרחם מוכנה.
הזקיקים האחרים שלא התפתחו מתפוררים ומתמוססים מהשחלה.

הביצית משתחררת מהמעטפת שלה, שנקראת הגופיף הצהוב ויוצאת מהשחלה לעבר החצוצרה.
מאותו רגע תפקידו של הגופיף הצהוב הוא לשחרר את ההורמון פרוגסטרון,
שישמור על רירית הרחם עבה לאורך ההריון.
במקביל הפרוגסטרון נותן משוב שלילי להורמון GnRH,
כדי להפחית מהכמות שלו ולשמור על קצב ההפרשה שלו בטווח הנורמלי.
הביצית שהתקדמה בדרכה לרחם – או שתשאר שם אם היא מופרית או שנפרד ממנה לאחר 24 שעות ולאחר מכן (כ10-14 יום) תגיע הווסת.

עד כאן זוהי המחזוריות הקבועה של כל חודש בחודשו.
בשחלות פוליציסטיות, המצב הוא קצת שונה,
כאשר ישנו שחרור חריג ומוגבר של ההורמון GnRH (זה שאחראי לאותת למוח על הביוץ).
עודף רמות GnRH, גורם לשחרור מוגבר של LH על פני FSH,
כך שתהליך הביוץ יוצא מאיזון: רמות נמוכות של FSH גורמות לבעיית התפתחות זקיקים –
אף זקיק לא הופך לדומיננטי ולא מתפתח להיות ביצית.
מכאן לא נוצר ביוץ ולא נוצר גופיף צהוב.
ללא גופיף צהוב אין עלייה של פרוגסטרון,
מחסור בפרוגסטרון מביא להפרשה מוגברת של GnRH – שממנה התחלנו…
כך שהדבר חוזר על עצמו מחודש לחודש, וללא טיפול נוצר עומס, הזקיקים שאינם מבייצים הופכים לציסטות בשחלה.
במקביל לכך, רמות גבוהות של LH:
מעוררות ייצור מוגבר של הורמוני מין זכריים – אנדרוגנים – טסטוסטרון.
ומכאן מתחילה שרשרת סינדרומלית של מגוון סימפטומים אופייניים לתסמונת, כמו שיעור יתר בפנים, אקנה, אי סדירות במחזור החודשי, אי פיריון (כיוון שאין ביוץ).

בתסמונת השחלה הפוליציסטית יש מנגנון נוסף ומקביל לקודם:
תאי הלבלב מפרישים אינסולין, האינסולין גורם לשחלות לשחרור אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים).
גם מנגנון זה מלבה את עצמו,
כיוון שרמות גבוהות של אנדרוגנים גורמות לירידה ברגישות לאינסולין,
מה שיוצר צורך מוגבר מצד הלבלב להפריש עוד אינסולין.
לאורך זמן זה גורם לתנגודת לאינסולין וסכנה לפתח את מחלת הסוכרת.
עמידות לאינסולין, גורמת להפרשה מוגברת יותר של אינסולין, ותביא גם להפרשה מוגברת יותר של אנדרוגנים.
זהו תהליך מעגלי שמלבה את עצמו מיום ליום ומחודש לחודש.
לכן חשוב לעשות פה שינוי מהותי של שינויי אורח החיים ואיזון הורמונלי מהשורש של הבעיה.
לקטוע את מעגל הקסמים ולעצור את ההחמרה הפרוגרסיבית של התסמונת.