שיח אברהם – צמח הקסם

מנגנון הפעולה של שיח אברהם:
אופן הפעולה של הצמח ייחודית בפני עצמה, לאחר הספיגה של הצמח במערכת העיכול והכבד,
הוא גורם להשפעה מיידית על בלוטות ההיפופיזה וההיפותלמוס, שם הוא נקשר לקולטני דופמין
ההשפעה הזו גורמת לשינויים הורמונלים בבלוטת התריס  – בלוטת האדרנל  – שחלות
זאת אומרת שהצמח עוששה הסדרה לאורך כל השרשרת ההורמונלית בגוף.
היקשרות לקולטני הדופמין בהיפותלמוס, עוזרת בלווסת עודפי פרולקטין (מצבי היפר פרולקטינמיה).
חשוב להבין שכאשר יש עודפי פרולקטין, זה גורם למיעוט של ההורמון GNRH ומכאן להפחתה בLH ו FSH. 
מה שיגרום להפרעות במחזור החודשי כמו הפרעות בביוץ, וסתות ארוכות מידי, או אל ווסת ומכאן גם לבעיות בפוריות. 

מינון ואופן הלקיחה של שיח אברהם:
הטווח משתנה בין מספר טיפות ביקיצה 5 -100 טיפות – תלוי אבחנה ומצב
או במיצוי יבש בכמוסות או אבקות במינונים שבין 200 ל 2000 מ"ג ביום ואפשר גם יותר.

את המינון המדויק ניתן לקבוע בהתחשב למצב הווסת, למצב ההורמונלי, לבדיקות הדם, ועל סמך נתונים אלה ונתונים נוספים מהתשאול שאני עושה – אוכל להתאים את המינון הנכון עבור כל אחת באופן אישי

קצת רקע ושימוש מסורתי בשיח אברהם:
טעם הפירות חריף ומכווץ.
הטמפרטורה חמה ומייבשת (בדרגה השנייה לפי הקאנון של איבן סינא)
האגדה על עקדת יצחק מספרת "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ"
– כנראה שהסבך המדובר זהו שיח אברהם ומכאן שמו.
באופן כללי כל הסיפור בין אברהם אבינו ובין אלוהים מדבר הרבה על פוריות:
ה' מוליך את אברם דרך: "הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ"
"וְאַבְרָם, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים, בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל, לְאַבְרָם" – טוב.. את זה אני לא מבטיח שזה רק משיח אברהם 🙂
וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים, מִמְּךָ יֵצֵאוּ.  וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם–לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.  וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת עוֹלָם"
עוד בהיסטוריה היוונית היו מכנים את הצמח monk's pepper פלפל הנזירים,
הידוע גם בשם פירות הבתולים עוד מימי הביניים.
בשל יכולותיו לדכות חשק מיני אצל גברים– anaphrodisiac, נהגו לשתול אותו בגינות מנזרים, כך הפך העץ לסמל ההתנזרות של חיי הנזירים.

הצמח נפוץ באזור הים התיכון, שייך למשפחת הורבניים.
זהו שיח שגדל לגובה של 3-4, בעל פריחה סגולה ויפה וגם באדריכלות נוף משתמשים בו לנוי.
ניתן למצוא אותו ליד מקורות מים – שם הוא גדל באופן טבעי.
וגם בצידי דרכים ראשיות, טיילות, גינות משחקים שם הוא נשתל לצורך נוי.
מספרים עוד שלפני קום המדינה הבריטים נהגו להשתמש בפירות החריפים לצורך תיבול במקום הפלפל השחור שהיה כנראה חסר כאן באותה תקופה.

השימוש הנפוץ הוא כאמור בפירות אך ברפואה המסורתית משתמשים גם בעלים, בפרחים  ובענפים:
שתיית חליטה מהעלים תעזור בהרגעת כאבי ראש,
מריחה חיצונית של העלים לאחר בישול יעזור לכאבי מפרקים וניתן להשתמש בהם כפלסטר מקומי,
מרתח מהעלים יעזור למצבי דלקות בדרכי השתן החיצוניים באמבט,
עשן העלים יעזור בהרחקת יתושים,
שימוש חיצוני של ענפים בגב התחתון יעזור בעצירת פליטות ליליות עקב ריגוש מיני.

כאמור אלו הן שיטות מסורתיות,
כיום העבודה היא בפירות הצמח.

חומרים פעילים עיקריים:
שמנים אתרים (0.7%), דיטרפנים, פלאבנואידים – casticin,
אירידואידים גליקוזידים – aucubin and agnuside.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23136064/

***הנאמר לא מחליף ייעוץ או טיפול עם הרבליסט ולפני כל שימוש בצמח חשוב להתאים אותו באופן מדויק ע"י המטפל שלך